אז מה היה לנו בסוף עם הנעל?

דעה על ביקורו של רוה״מ יפן בישראל מאת כתבינו גלעד קבילו

ביקורו המוצלח של ראש ממשלת יפן הסתיים בארוחה עם ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, בה הקינוח הוגש בתוך נעל. לא נעל אמיתית, אלא פסל עשוי מתכת בצורת נעל של גברים. הרשת והתקשורת געשו על העלבון לראש הממשלה היפני ולאומה היפנית כולה, שכן ידוע שבתרבות היפנית הנעל נחשבת מלוכלת ומבזה.

מה האמת ומה השקר? איך עושים סדר בבלגן?

ובכן, ראשית נסביר את היחס של היפנים לנעליים. כל מי שטייל ביפן שם לב שביפן מורידים נעליים בכניסה לבתים, חדרי הלבשה ואפילו משרדים. זאת מכיוון שביפן יש תפיסה בסיסית של Uchi - "בפנים" וSoto - "בחוץ". זו בעצם תפיסה שמחלקת את כל מרחב החיים ביפן למעגל פנימי וחיצוני. רואים זאת בכמעט כל תחום בחיים - לדוגמא, יש שפה שונה לחברים במעגל הפנימי ומבעגל החיצוני, או שדמות סמכות במשפחה, לדוגמת סבא או סבתא (המעגל הכי פנימי) יתקלחו או יאכלו ראשונים. התפיסה הזו גם באה לידי ביטוי ליחס הקשה ביפן לזרים, שהם בבירור Soto - בחוץ.

נעליים, מן הסתם, הם הכי Soto שיש. ומכאן שמורידים אותם בכניסה ל-Uchi - בפנים, ובטח שלא שמים אותם עם אוכל על השולחן. זאת בנוסף לתפיסת הנעליים כמשהו מלוכלך, מה שמשותף לתרבויות רבות.

למרות האמור לעיל, ברור כי התקשורת ניפחה את הסיפור מעבר לכל פרופורציה. האירוע לא קיבל כיסוי תקשורתי ביפן, ולמרות ציטוטים מ"דיפלומטים יפניים בכירים" על "עלבון ומשבר", לא נשמעו טענות מאף גורם רשמי. מה גם שמי שעבד קצת עם יפנים יודע שהם אינם מרבים להתבטא בסגנון כזה. בנוסף, היחס של יפנים לטעויות של זרים הוא בד"כ סלחני, שוב כנגזרת מתפיסת ה-Uchi-Soto (בפנים-בחוץ).

בסופו של יום, זאת הייתה פאדיחה, ואחת שמראה את חשיבותו של הבנה ורגישות לתרבות העומדת מולך, אך לא פאדיחה גדולה. היחסים עם יפן חוו שדרוג משמעותי לאחרונה, ומגמה זו צפויה להמשך ללא קשר לתפריט או מלתחה.